אוקיי, בואו נודה בזה – כמה מכם התחלתם סדרה עם מלא התלהבות, עברתם שניים-שלושה פרקים ואז... נמאס? או שאולי התחלתם סדרה חדשה עוד לפני שסיימתם את הקודמת? אם כן, זה בדיוק הקסם (והאתגר) של להיות עם ADHD - הכול מלהיב... עד שזה לא.

אז למה זה קורה? למה אנחנו מדלגים מפרק לפרק, מתלהבים ואז מאבדים עניין? התשובה נמצאת איפשהו בין המוח שלנו, שמכור לריגושים, לבין העלילות שלא תמיד עומדות בקצב שלנו.

טנקיו, נקסט!

לשבת מול הטלוויזיה ולצלול לתוך סדרה טובה נשמע כמו חלום, אבל כשאתם חיים עם ADHD זה יכול להיות מאתגר יותר ממה שנדמה. המוח שלנו הוא כמו ילד קטן שמחפש צעצוע חדש כל הזמן. אם הסדרה לא ממשיכה לרתק אותנו, אנחנו מיד מתחילים לדפדף – אולי יש משהו אחר, מעניין יותר, שם בחוץ?

מחקרים מצאו שהחשיפה המתמדת לגירויים מהירים גורמת למוח שלנו להתמכר לקצב. אז אם סדרה נגררת או הופכת צפויה מדי, היא מאבדת אותנו. פשוט ככה. תוסיפו לזה את העובדה שאנשים עם ADHD לעיתים קרובות חווים קושי להשלים דברים עד הסוף, ותקבלו דפוס שבו מתחילים מלא סדרות, אבל מסיימים מעט מאוד.

למה זה קורה?

זה הכול בגלל מערכת התגמול של המוח. מערכת התגמול במוח שלנו היא כמו מערכת של פרסים. כשאנחנו עושים משהו שמועיל לנו, המוח משחרר דופמין- חומר כימי במוח שמשחק תפקיד חשוב בהנאה, מוטיבציה ותשומת לב, שגורם לנו להרגיש טוב. אצל אנשים עם הפרעת קשב וריכוז ישנו חוסר איזון בדופמין.  במוח של אנשים עם ADHD רמות הדופמין נמוכות יותר והם צריכים "פרסים" גדולים יותר ותכופים יותר כדי להרגיש את אותה רמת סיפוק. לכן הם עשויים לחפש ריגושים חזקים, כמו אלו שמספקת צפייה בסדרה עם עלילה מהירה והרבה אקשן. כשאין מספיק "אקשן", המוח מתחיל להשתעמם ומחפש גירוי חדש. זו הסיבה שאנשים עם ADHD עשויים לדלג בין פרקים או סדרות.

סיבה נוספת נעוצה בקורטקס הפרה-פרונטלי- איזור במוח שאחראי על תפקודים גבוהים כמו תכנון, החלטות, ויסות רגשי ושליטה בדחפים. אצל אנשים המתמודדים עם ADHD הוא מתפקד בצורה קצת אחרת- מחקרים הראו שבקרב אנשים עם ADHD יש פעילות נמוכה יותר בקורטקס הפרה-פרונטלי, במיוחד במשימות שדורשות ריכוז מתמשך. שוני זה יכול להסביר את הקושי בלהישאר מרוכזים בסדרות ארוכות ואת הנטיה לדלג בין פרקים או לעבור לסדרה אחרת במהירות.  

הקליף-האנגר (סיום מותח) בסוף הפרק אולי יצליח להחזיק אותנו עוד קצת בתוך הסדרה, אבל אם העלילה תתחיל להימרח או להפוך צפויה, המוח ישלח אות ברור: "משעמם! תעברו הלאה !" וככה אנחנו מוצאים את עצמנו מדלגים בין סדרות או נוטשים אותן באמצע, מלאים בתסכול. מכירים את זה? כולם מדברים על הסוף המדהים של הסדרה, אבל אנחנו אפילו לא זוכרים איך התחילה העונה.

אז איך הופכים את הצפייה למהנה יותר?

אם אתם מזדהים עם כל זה, אל דאגה. יש דרכים ליהנות מצפייה בטלוויזיה גם אם המוח שלכם פועל במהירות 200 קמ"ש:

1. לבחור חכם: לכו על סדרות קצרות, עם פרקים של 20-30 דקות. סדרות עם פרקים קצרים, עלילה מהירה, הרבה אקשן והומור.  

2. חפשו סדרות עם קצב מהיר ומתח מובנה: סדרות שמשאירות אתכם על קצה הכיסא לא יתנו למוח שלכם לשוטט. ואם יש ביקורות טובות, עוד יותר טוב!

3. אל תתביישו לדלג: אם סדרה מסוימת לא עושה את זה בשבילכם, זה בסדר לעבור הלאה. יש כל כך הרבה תוכן שם בחוץ!

4. עזרה חיצונית: SPARKLES למשל, יכולים לעזור למקד את הקשב ולשפר את חוויית הצפייה. תנו למוח שלכם את התמיכה שהוא צריך (ראיתם איך הצלחנו להתאפק עם זה עד עכשיו ? 😊)

לסיכום

לא כל אחד נועד לבינג', וזה בסדר גמור. אם אתם מוצאים את עצמכם עוזבים סדרות באמצע, זה לא אומר שמשהו לא בסדר אצלכם – זה פשוט המוח שלכם שמחפש משהו חדש. אולי סדרות קצרות הן יותר הקטע שלכם, ואולי בכלל עדיף להישאר עם סרטים.  

אז יאללה, תכינו לכם שוקו חם, קערת פופקורן ותתפנקו על סדרה טובה. ואם מצאתם כזאת, אל תהססו לשתף אותנו – אולי נצליח להרכיב יחד את רשימת הבינג' האולטימטיבית!

‍